מפגש של כוונות קדושות

עוד לפני שהתרמיל מתחיל, אנחנו כל כך נרגשים ומתכבדים להיות חלק מהמרחב הזה שמחזיק כל כך הרבה כוונות קדושות ביחד. כוונות לרפא, לשרת, לצמוח בחוכמה, לחבק את המוות, לחבק את החיים.

האוניברסליות של המוות (והחיים), הפגישה אותנו לשקף, ללמוד ולצמוח יחד, מגילאים ומשלבים שונים בחיים. הקולקטיב שלנו מבורך על ידי אלה שאיבדו לאחרונה אדם אהוב, אלה שנמצאים בשלבים האחרונים של חייהם, אלה צעירים אך הרהרו עמוקות בשאלה זו, וגם רבים בעלי ניסיון של שנים ועשרות שנים בשירות גְסִיסָה.

בנימה זו, הנה קולאז' של כמה הערות תפילה מהאפליקציות מ-15 מדינות --

מחזיק צער...

• איבדתי את אמא שלי לפני חצי שנה. זה כואב ואני רוצה להרהר ולצמוח בתהליך האבל. אני נרגש לעבור את התהליך עם אחרים, בקהילה מכוונת... שזו הדרך הבטוחה והקדושה ביותר לעשות אבל. אני יכול להיות לבד בצער אבל עם אחרים.
  
  
• איבדתי את שני ההורים לסרטן תוך 10 ימים אחד מהשני, לפני כמעט 30 שנה. הם היו בני 60 ו-61 ביום הולדתם הבא. עכשיו עברתי את הגיל הזה, אבל עדיין לא עברתי את האובדן שלהם. אני מקווה שהפוד הזה יכול לעזור, ושאני מתכוון לעזור גם לאחרים.
  
  
• חוויתי מוות ומוות עם בעלי האהוב בשנה שעברה. זו הייתה חוויה מדהימה לא פחות כואבת. פיתחתי הבנה חדשה לגבי המוות, אבל עדיין סובל מההבניות החברתיות-תרבותיות הישנות של המוות. אני צריך יותר בהירות פנימית. חשבתי לרשום את הפוד כמה פעמים. היססתי מרוב פחד. הפחד שלי לדבר על זה ולחשוף את עצמי לרעיונות שונים על מוות שהוא פצע מדמם בנשמתי. אני רואה את הפחד שלי, והחלטתי להתמסר לשלווה.
  
  
• הבן שלי ג'ייק התאבד ב-20/4/15. אבל / כאב / טראומה מניב אהבה, חוכמה וחמלה. מדיטטור מנוסה. ניזון משיחות משמעותיות ומתרגלי מודעות למוות/לחיים.
  
  
• חוויתי את המוות של אבי בקיץ שעבר ושל אחי לפני שבוע וזה הניע את המודעות שלי למוות ולתמותה שלך בדרכים שהייתי רוצה לחקור.
  
  
• איבדתי את אחותי בהתאבדות ב-9 בנובמבר 2021. היו יותר מקרי מוות ואובדן במשפחתי במהלך 3 השנים האחרונות. הכל מורכב מדי ואני שקוע בחיפוש אחר משמעות עמוקה יותר בחיי.

לקבל את הבלתי נמנע...

• אבי בן 88. אחי בן 57, נכה קשות, ואמי בת 82. אני רוצה להיות מוכן למותם הבלתי נמנע.
  
  
• מוות ומוות היו נושא מרכזי של דאגה וסקרנות מתחלפים מאז שהייתי בן 4. דאגתי לאובדן הורי, סבי וסבתי.. וזה עיצב את האישיות שלי עמוקות. במהלך השנים, טיפחתי חיבור עם הקשר גדול יותר של תודעה שנמשך כל עוד אנו מגיחים ומתמוססים כביטוי שלו. מקור ההבנה העיקרי שלי היה הגיטה. עם זאת, אני מוקסם מהמוות (והחיים :) ), ואשמח לשמוע הרהורים והבנות של אחרים בנושא. תודה על השירות הנפלא הזה.
  
  
• בגיל 47 - עם ילד שזה עתה מתבגר, ילד צעיר, אב בשנות ה-80 לחייו ואמא שמתה כשהייתי בת 24 - אני עומד בפני מעברים של הזדקנות והתחשבנות עם תמותה בדרכים חדשות. אני מרגיש קשרים עמוקים יותר עם אובדן ועם החיים כרגע. אני רוצה לחקור את הדברים האלה עם אנשים בעלי דעות דומות וליצור משמעות חדשה למוות ואובדן כמבוגר בגיל העמידה.
  
  
• נושא המוות כל כך כבד לא משנה איך מסתכלים עליו. מחשבה שיש לי לגבי זה היא, "כולנו נמצאים בחיים האלה ביחד; אף אחד מאיתנו לא יוצא מזה בחיים." זו מחשבה חולנית ומנחמת כאחד, ואני אוהב לחשוב על המוות כעל הדבר המשותף לי עם כל אדם שאני נתקל בו בחיים. זו תהיה זכות גדולה להיות מאזין ומשתף מחשבות סביב נושא זה עם אחרים המחויבים לעשות את אותו הדבר.
  
  
• הבנתי לפני מספר שנים שיש לי חרדת מוות רצינית וזה גורם לבעיות בריאות ומערכות יחסים. ההבנה הזו העלתה אותי למסע של חיים בשמחה ובנינוחות. אני עדיין מוצא את הדרך שלי, ואני מקווה שהפוד הזה יעזור לפתוח משהו בנתיב הזה. תמיד נודעתי כ"אפל" ובעל חוש הומור אפל, אבל אני לא מרגיש בטוח לדבר על המוות. אשמח להצטרף לחקירה ולהרהור של שבוע זה על מוות ומוות כדי לעזור להבהיר את מחשבותיי וכיצד אני מבטאת אותן. בעלי פחד גדול ממוות ואני רואה כמה זה משפיע עליו. אני יודע שאני לא יכול לשנות את איך שהוא חושב אבל אני רוצה להיות בטוח יותר ביחסים שלי עם המוות כדי שהבן שלנו לא יגדל עם פחד משתק כזה. חיפשתי הדרכה של אבותיי ובשנה שעברה התחלתי לחגוג את 'דיה דה לוס דיפונטו' (בדומה למסורות יום המתים) וביקרתי בקברי יקיריהם שנפטרו, ניקיתי אותם, שוחחתי והכנתי דמויות לחם קטנות שנאכלו באופן מסורתי. ביום. הרגשתי שמחה כזו לעשות זאת ולכבד ולזכור את יקירינו והרגשתי קרוב אליהם יותר מאי פעם. גם הבן שלי בן השנה מעורב במסורת שלנו וזה יהיה משהו שאעשה כל שנה. שמתי לב מאז החגיגה, הרבה יותר נוח לי לדבר על חלומות שבהם הייתי עם סבתי או אבי שנפטרו. אני מרגיש אסיר תודה ולא עצוב על החלומות.

• למות זה נושא כל כך טאבו. אני רוצה להרהר יותר בנושא הזה בבקשה.

משרת את הגוססים...

• אני עובד עם אזרחים ותיקים הסובלים מבידוד ומוות שנגרמו על ידי המגיפה ומהלך החיים.
  
  
• אני חלק מקבוצת קפה מוות כבר כמה שנים ואנחנו תמיד אוהבים לשמוע מה אנשים אחרים אומרים.
  
  
• בתור בודהיסט מתאמן במשך 25 שנים, גיליתי שהרהור/מדיטציה יומיומית על קביעות ומוות הם המפתח לחיים מלאים. אני גם מייסד שותף של ארגון המעניק תמיכה רוחנית ופסיכולוגית לחברי הקהילה בסוף החיים.
  
  
• אני מיילדת לידה וסוף החיים ששירתה קהילות שונות, בינלאומית, ברמה של אחד על אחד. הייתי רוצה לצמוח בתחום הזה בקהילה עם אחרים. תודה.
  
  
• עבדתי בהוספיס ובסביבותיו ומת במשך די הרבה זמן כמלחין ומנהל אמנותי ממוקד ריפוי. התחלתי תוכנית בין-דורית לכתיבת מוזיקה עם אנשים גוססים וחוויתי חווית גסיסה משלי. עם זאת, כאמן ומחנך קהילתי אני מרגיש שאלו זמנים המעוררים יכולת וחיבור גדולים עוד יותר סביב חיים ומוות. זה יהיה כבוד עבורי להיות איתך ועם אחרים שעושים את העבודה הזו. תודה לך על מה שאתה עושה. זה מרגיש לי כל כך בלב טהור, שום דבר מפואר, ואני מאוד מעריך את זה!

מחבקת את החסד...

• אבל הוא ביטוי של אהבה שאני רוצה להבין טוב יותר.
  
  
• הסיפורים האלה עוזרים לי להשלים עם השבריריות של כל מה שמסביבי ומההיבט הזה, הייתי רוצה להעמיק, לבנות חוסן, לחיות כל רגע בצורה משמעותית ולא להחזיק מעמד.
  
  
• להיפטר מהפחד מהלא נודע.
  
  
• הייתי רוצה לחקור מודעות וקבלה למוות כדי שאוכל להעמיק את החמלה שלי ולחיות בצורה מלאה יותר.

....

אנו מרגישים אסירי תודה להיות חלק מהקולקטיב הקדוש הזה, ומצפים להדרכה, לחוכמה, לאור ולאהבה שיוצאים מהקהילה שלנו.

בשירות,

מתנדבי תרמיל מתים חיים