סיפור חדש (ועתיק) של הוויה הדדית
העולם שאנו רואים סביבנו בנוי על סיפור. לכל תרבות יש סט שונה של תשובות לשאלות הבסיסיות הללו - מי אתה? מה זה להיות בן אדם? מה חשוב? מה בעל ערך? מאיפה אנחנו באים? לאן אנחנו הולכים? איך העולם עובד? כל תרבות עונה על כך בצורה שונה.
והמדע מספק כמה תשובות. הוא אומר בעיקרון שמה שאתה הוא אינדיבידואל נפרד ונפרד בין אינדיבידואלים אחרים ביקום שהוא נפרד גם ממך. וכל תחום הסכים עם אפיון זה של מה זה אומר להתקיים.
פסיכולוגיה, אתה בועה של פסיכולוגיה או התודעה הזו עטופה בבשר. דת, אתה נשמה עטופה בבשר. פיזיקה, אתה מסה של כוחות לא אישיים שהם דטרמיניסטיים. ביולוגיה, אתה בעצם רובוט בשר ודם שתוכנת על ידי הגנים שלך כדי למקסם את האינטרס האישי הרבייה. כלכלה, אתה שחקן רציונלי המבקש למקסם את האינטרס האישי הכלכלי. כולם הסכימו על מה זה אומר להתקיים.
ובכן, המדעים החדשים סותרים זאת. מכניקת הקוונטים נראית כמפרה את ההפרדה בין העצמי לאחר. אם אנחנו נפרדים מהיקום, אז כמובן שאנחנו רוצים לשלוט בכוחות החיצוניים האדישים או העוינים הללו. וגורלה של האנושות הופך להיות אדוני הטבע, ולהתעלות מעליו.
וזה כבר לא עובד טוב כל כך, בכלכלה זה מתורגם לצמיחה, הצמיחה האינסופית של העולם האנושי. ואנחנו לומדים שיש לזה גבול, ואנחנו לומדים שאין יקום חיצוני שם בחוץ, אלא שכל מה שאנחנו עושים לעולם הזה, אנחנו עושים במידה מסוימת לעצמנו.
זהו פצע שאנחנו מרגישים כל הזמן ושאנחנו סובלים ממנו. אותו "כאב של קיום" בתרבות שלנו, שהוא כל כך נוכח בכל מקום שאנחנו אפילו לא מבינים אותו. חוץ מאשר כשאנחנו משועממים. אתם יודעים, ההרגשה הזאת של, למה זה כואב רק להתקיים?
כשאנחנו צעירים, יש לנו את הידיעה שהעולם אמור להיות הרבה יותר יפה ממה שהוצע לנו כנורמלי. אנחנו מבינים את זה, אבל הציפייה הזו נבגדת שוב ושוב ושוב, וכדי להגן עליה, אנחנו מפתחים ציניות.
ככל שהמערכות האקולוגיות שלנו מתפרקות, המערכת הפוליטית שלנו, מערכת החינוך שלנו, מערכת הבריאות שלנו מתפרקת, דברים כבר לא עובדים כל כך טוב, והרבה יותר קשה להאמין לחלוטין בסיפורים שלנו.
אז אנחנו עוברים לסיפור אחר. סיפור אחר של העצמי, סיפור אחר של העולם, סיפור אחר של האנשים. העצמי של הקישוריות, העצמי של ההוויה הבין-אישית.
דבר אחד שזה אומר הוא שלפעולות הזעירות הללו עשויה להיות משמעות מעבר למה שאנחנו יכולים להבין. ההיגיון הזה של הלב שאומר, כן, אני יודע שזהו מעשה משמעותי, ואני יודע שכל מה שאני עושה הוא משמעותי, כבר לא סותר את ההיגיון של התודעה, שהיה בעבר ההיגיון של ההפרדה.
ואיזו השפעה תוכל, יצור זעיר אחד, להשיג על הכוח הזעיר הזמין לך כאשר לרשות הכוחות הקיימים יש כוח רב כל כך? כל פעולה הנובעת מהבנה של קשרי גומלין, של הוויה הדדית, היא פעולה רוחנית וגם פעולה פוליטית. על ידי פעולה מתוך סיפור אחר, אנו משבשים את התשתית הנפשית של המיתולוגיה שלנו.
ואנחנו מציעים אלטרנטיבה. זה משהו שהוא פרקטי ביותר. ובכל פעם שאנחנו נותנים למישהו חוויה שלא מתאימה לסיפור הישן, זה מחליש את הסיפור הישן הזה. זה משבש אותו. זה יכול להיות מעשה של נדיבות. זה יכול להיות מעשה של סליחה. כל דבר שמפר את ההבנה שאנחנו נפרדים וכל אחד עושה את זה למען עצמו.
להיות בשירות משהו גדול ממך! ואני מציע את זה כנוסחה לכניסה לזרימת הסינכרוניות.
אתה לא יודע איך להגיע מכאן לשם, אבל הדבר הזה שגדול ממך כן יודע. והוא מארגן את הסינכרוניות האלה, להיות במקום הנכון בזמן הנכון, להיות בזרימה. אני חושב שכולם חוו את זה, ובדרך כלל כשאתה חווה את זה, זה כשהעולם שלך קצת התפרק, ואתה במצב של אי ודאות, ואז כל הדברים, כאילו, מתחילים לזרום, והם מתחילים לעבוד, נכון?
ו... אנחנו יכולים להיכנס למצב הזה כשאנחנו משחררים את פרדיגמת השליטה ומשתחווים לשירות הדבר הזה הגדול מאיתנו. ומה הדבר הזה? מה מאחד את כל הדברים השונים האלה שאנחנו מחויבים אליהם?
בואו נקרא לזה "העולם היפה יותר שליבנו יודע שאפשרי".
כשאתם ממשיכים בחייכם, למעשה, עכשיו, הרגישו את החלק הזה בכם שיודע שאתם כאן בשירות. ושאלו את עצמכם אם אתם מוכנים להשתחוות עמוק יותר לתוך השירות הזה. אם תעשו זאת, אני צופה שתחוו הזדמנות בלתי צפויה לפעול על פי כוונה זו. וזה יהיה ממש על סף האומץ שלכם, אבל לא מעבר לו.