הלילה הכי יצירתי בחיי

תקציר: ב-7 ביוני 1893 בדרום אפריקה, גנדי נזרק מתא הרכבת במחלקה ראשונה בגלל צבע עורו. הוא בילה את הלילה בתחנת הרכבת פיטרמריצבורג, רועד מקור ונאבק קשות בתגובתו לעלבון. אולי כהלל ל"כוח הנשמה" שאולי היה פתוח בתוכו, גנדי היה מכנה זאת "הלילה היצירתי ביותר בחיי".

רקע נוסף:

מוהנדס קרמצ'אנד גנדי נחת בדרבן, דרום אפריקה במאי 1893. איש, ובוודאי לא הוא עצמו, לא היה מנחש שיום אחד הוא יוודע לעולם כמהטמה, או "נשמה גדולה". למעשה, בגיל 24, הוא היה כישלון מוחלט. הוא נכשל בעסקת עריכת דין בהודו - ואכן, במקרה כואב אחד, חסר לו האומץ לפתוח את פיו בבית המשפט. אז הוא קפץ על ההזדמנות לקבל על עצמו את מה שהיה מעט יותר ממשרה בחברה מוסלמית גדולה שבסיסה בדרבן. רוב העולם יודע, בזכות סרטו של ריצ'רד אטנבורו "גנדי", כיצד נזרק מהרכבת ללא טקס בגלל שנסע במחלקה ראשונה, למרות שהיה לו כרטיס, בהרים שבין דרבן לפרטוריה. אירוע זה, שבוע בלבד לאחר הגעתו לדרום אפריקה, זירז את המשבר שהפך אותו למנהיג שבסופו של דבר "ירשיים את רוחו ואישיותו [על בני ארצו] במידה שאין לה אח וכה בהיסטוריה הקרובה". זוהי עדותו של יאן כריסטיאן סמוטס, שעתיד היה להפוך ליריבו הגדול של גנדי, אשר לאחר שנאבק נגדו במשך שנים רבות הגיע להרגיש שהוא "לא ראוי לעמוד בנעליו של אדם כה גדול" כמו גנדי.

אנשים רבים לפני כן ומאז נעלבו באנושיותם הבסיסית, כפי שגנדי נעלבה באותו יום, אך מסיבה כלשהי זה הפך עבורו ל"לילה היצירתי ביותר בחייו". כפי שהוא מדווח באוטוביוגרפיה שלו, "הניסויים שלי עם האמת", הוא בילה את הלילה בתחנת ההרים של פיטרמריצבורג רועד מקור ונאבק ביתר שאת בתגובתו לעלבון. לכוד בין שני דחפים, הוא לא הלך אחרי אף אחד מהם. הוא נשבע שלא ירוץ חזרה להודו ולא יישאר (הוא היה עורך דין, אחרי הכל) וידרוש מחברת הרכבות לתת דין וחשבון על עבירתם. שתי הבחירות הללו מגדירות את האופן שבו רובנו מגיבים לעלבון כזה, או לכל איום; אך אצל גנדי, הזעם וההשפלה נאלצו, כביכול, לחפש ערוץ אחר, יצירתי יותר, כאשר הוא חזר בו משתי תגובות ה"הילחם או ברח" הללו. זה כאילו השאיר לעצמו רק אפשרות אחת: להפנות את תשומת ליבו - את כעסו - לשאלות הגדולות בהרבה של דעות קדומות גזעיות, עוול וניצול, שלא רק הוא אלא כל אחיו ההודים סבלו מידי המתיישבים האירופיים. מלמד להביט לאחור היום על המאבק ההיסטורי ההוא, משום שכפי שאמר הבודהה הרחום, "אנשים לרוב חסרי התחשבות"; אלפים רבים עברו את אותם רגשות, בדרכם ובקנה המידה שלהם, לנוכח העוולות שעדיין מעוותות את מערכות היחסים האנושיות.

הנה מאפיין מעניין אחד הממחיש את הניגודים הרבים בגישתו הייחודית של גנדי: בחזרה בהודו הוא לעולם לא יסע שוב במחלקה ראשונה, למרות שעגלות שלמות יועמדו לרשותו. בשנת 1930, בשיאו של מאבק החופש, הוא הוריד את האימפריה הבריטית על ברכיה על כך שאילצה הודים עניים לשלם עבור המלח שלהם; אך הוא עצמו אפילו לא השתמש במלח באותה תקופה, לאחר שוויתר עליו כנוהג רוחני וכדרך נוספת להזדהות עם "העניים שבעניים". עבורו זה תמיד היה העיקרון של הדבר, לא מה הוא עצמו עמד להרוויח או להפסיד.

Inspired? Share: